הרהורים של אשת מקצוע

מאת טניה יוספין, עו"ס כשאני בודקת עם עצמי מה הוא מקור התסכול הגדול ביותר שלי בעבודה עם הורים לילדים עם צרכים מיוחדים אני מגלה שללא ספק הסיבה היא המחסור המשמעותי בשירותים לילדים. כשמתקשרת אלי אמא לילדה עם שיתוק מוחין ושואלת כיצד היא יכולה לקבל סיוע ברכישה של כסא גלגלים מיוחד ומותאם לילדתה שלא ניתן למצוא […]

סניף עלי שיח בירושלים

מאת טניה יוספין, עו"ס

כשאני בודקת עם עצמי מה הוא מקור התסכול הגדול ביותר שלי בעבודה עם הורים לילדים עם צרכים מיוחדים אני מגלה שללא ספק הסיבה היא המחסור המשמעותי בשירותים לילדים. כשמתקשרת אלי אמא לילדה עם שיתוק מוחין ושואלת כיצד היא יכולה לקבל סיוע ברכישה של כסא גלגלים מיוחד ומותאם לילדתה שלא ניתן למצוא בגמ"ח והוא מיובא מחו"ל, אני יודעת מה התשובה, אבל קשה לי לומר אותה. קשה לי לומר לאמא שאם היא תגיע לועדת חריגים של משרד הבריאות היא תקבל סיוע של 7000 שקלים כשהמחיר של הכסא הזה הוא 20,000 שקלים. כשאמא אחרת מתקשרת אלי לקו הפתוח ושואלת מדוע קופת החולים לא מוכנה לממן לילדתה טיפולים של קלינאית תקשורת לאחר שהילדה נכנסה לגן טיפולי אני יודעת מהי התשובה. התשובה היא שאם היא רוצה להמשיך לתת לביתה את הטיפולים מחוץ לשעות הגן היא צריכה לממן אותם באופן פרטי. אמא אחרת התקשרה וסיפרה שהילדה שלה זקוקה לסייעת צמודה אך במעונות יום שיקומיים ניתן לקבל 20 שעות בשבוע בלבד. במצב כזה האם נאלצת לעזוב את עבודתה, ולאבד את מקור הפרנסה של המשפחה.

אני נותנת תשובות כאלה מידי יום, אבחונים דידקטיים לא מוכרים על ידי קופות החולים אך בלעדיהם לא ניתן לקבל הקלות בבית הספר, בעיות התנהגות ובעיות רגשיות לא מוכרות על ידי משרד החינוך לצורך שעות. התורים בתחנות לבריאות הנפש הם ארוכים, אבחון מקופת חולים הוא מוגבל לזמן מסוים, הורים שרוצים לקבל הדרכה לא זכאים לקבל אותה. אני מוצאת את עצמי מסבירה להורים שמרוויחים 5-6 שאם הם רוצים לאבחן את ילדם הם צריכים לשלם 2,000 לאבחון, מהיכן הם יוציאו את הסכום הזה? התשובות האלה הן עבור ההורים בשורות איוב, אני היא זו שמבשרת אותן, והתסכול שלי גובר…

 אך אין לי ברירה, אני אוספת את עצמי ונמצאת שם עם כל הכוחות, עונה להורים, מבררת, מוצאת פתרונות בתוך הבלבול. אבל פעמים רבות הורים מבקשים רק להתייעץ. לפעמים הם יודעים את התשובה בעצמם, אבל צריכים לדבר על זה עם מישהו, לשמוע עוד חוות דעת. במקרים כאלה, אני מתלבטת עד כמה אני כאשת מקצוע יכולה לייעץ למשפחה. איפה הם גבולות הסמכות שלי? במקרים רבים אין תשובה נכונה ולכל תשובה יש השלכות. ישנם מקרים שעליהם התשובות ברורות לי. אני לא אייעץ למשפחה של ילד עם פיגור בינוני להשתלב בבית ספר רגיל. אבל רבים הם המקרים הלא פשוטים והלא ברורים: זוג הורים התלבט איתי האם לשלב את ילדם בחינוך הרגיל או לרשום לבית ספר לחינוך מיוחד. אמא אחרת התלבטה האם להוציא את בנה הבוגר הסובל מפיגור למסגרת מחוץ לבית. אני פורשת את היתרונות והחסרונות להורים, אך הם מחפשים תשובה, החלטה. אין כאן נכון או לא נכון. פתרון שמתאים למשפחה אחת יכול לא להתאים למשפחה אחרת. אני יודעת שבמקומות האלה אני צריכה לשמור על צניעות. אמנם אני אשת מקצוע אבל אני לא יודעת הכול. עם הצניעות הזאת אני מייעצת למשפחה, אבל אז אני תוהה אם הם קיבלו ממני את המענה שהם היו צריכים?

אך ללא ספק הקושי הגדול ביותר שלי הוא כשאני מנסה לשקף להורים את מגבלות המערכת. באחת הפניות לקו טיפלתי באמא לילדה שנמצאת בבית ספר לחינוך מיוחד שסובלת מפיגור ואפילפסיה. הילדה הייתה נוהגת באלימות כלפי סביבתה והסייעות הצמודות לה מתחלפות בזו אחר זו. בשלב מסוים מנהל בית הספר החליט שהוא לא מוכן לקחת סיכונים והציע שהילדה תתאשפז כדי לאזן אותה באמצעות תרופות. ההורים סירבו בתוקף, וכולם הגיעו למבוי סתום. הייתי חייבת להציג למנהל את הצד של ההורים ולהציג להורים את הצד של המנהל כשבתוכי אני יודעת שכל אחד מהם צודק. נותר לי רק להיות יצירתית. הצלחתי להשיג ממחלקת הרווחה מונית שתיקח ותחזיר אותה הביתה מאשפוז יום, כי לאמא היה חשוב שהיא תישן בבית. המנהל הבטיח לקבל אותה חזרה כשתתאזן, וכולם התחייבו לתת הזדמנות שנייה. ואני חשבתי לעצמי כמה אני מקווה שהכול יסתדר עבור המשפחה הזו. ואז נשמתי נשימה עמוקה, ועניתי לפנייה הבאה בטלפון…

 טניה יוספין היא עובדת סוציאלית רכזת סניף חיפה והצפון ורכזת פרויקט עולים בארגון "קשר" המעניק מידע יעוץ והכוונה להורים לילדים עם צרכים מיוחדים. קו פתוח : 1700-501-601