משולחנה של מנהלת- ח. ויטל

עבודת שמיים וארץ

זהו סיפורם של משתגעים. עד כה דברנו על בעלי מוגבלות שכלית, ואילו המשתגעים, עליהם אני רוצה לדבר, אינם בכלל חולי הרוח. כוונתי היא למשתגעים שאלמלא הם, לא היה העולם קיים, כפי שכבר אמרו חכמים.

זכיתי ונלוותי באחת משבתות הקיץ האחרונות לנופשון מיוחד, "נופשון עלי שיח" שמו, שהתקיים במרכז הארץ בעיצומה של חופשת הקיץ.

שם, לידה של מנהלת אחרת, הגברת מ. שוורץ, ראיתי כיצד בעולם מוטרף כשלנו, ממשיכים המשתגעים לקיימו ולימממה אחת מצאתי את עצמי כאילו בפלנטה אחרת, מנותקת מכדור הארץ המוכר מחיי היום יום.

זר לא יבין זאת ולא מי שלא ראה בעיניו. גם אני, ששנים רבות מכירה ומלווה מרחוק ומקרוב מסגרות ומפעלים, לא יכולתי שלא לצאת מכלי מהתרגשות  והתפעמות למראה עשרות בנות סמינרים, כולן בנות טובים צעירות שתום הילדות עוד שפוך על פניהן וצדקת אמותיהן סוככת על כל הליכותיהן, הדורות בבגדי שבת, מדקדקות בכל קוצו של יוד וסרך הלכה או ספק ספיקא שלה, דור העתיד של נשות ישראל הכשרות  שלנו, רודפות בכל הדרן אחר ערב רב של ילדים שצורתם כמו התנהגותם שונה היא ומשונה, זה בכה וזה בכה. "מרדפות" אמרתי והתכוונתי למובן הפשוט של המילה- לכל ילד מילדי הנופשון, אליו הגיעו ילדים בעלי כל סוגי המוגבלויות- מוצמדת מתנדבת אשר אחראית עליו מהחל ועד כלה לאורך כל שעות העירות שלהם.

מה עושים ילדים מוגבלים בנופשון? בעיקר מבקשים הם להסתובב ולהשתובב ומבלי לחוס על מתנדבותיהם הם מתרוצצים בחצרות ובמרחבי הדשא, מטפסים על ההרים ומקפצים על הגבעות, מתקני הספורט, המתנפחים, הבריכות וגם הגדרות…. חלקם מתעניינים בתכניות השונות, מרביתם נהנים לשכשך במים…לא בשבת אמנם, אבל דווקא אז הקושי להעסיקם גובר והמרוץ אחריהם מגביר את קצבו.

תוכלו לקרא בעיתונים על החום והאהבה שמרעיפים מתנדבי הארגונים על הנופשים. אני דווקא רוצה לספר על משהו אחר.כי בנופשון מעין זה לא מספיים הם החום והאהבה. נדרשים לידם כמה "הכי תמצי" נוספים…

אני רוצה לספר סיפורים אחרים.

 אני רוצה לספר על הנערה שבמוצאי שבת הגיבה בבכי להצעת עזרה שקבלה, ואז רק ספרה כי במהלך השבת קלחה את "הילדה" שלה— 7 פעמים. היא בתהליכי גמילה מטיטול, ו7 פעמים לכלכה את עצמה במהלך השבת. 7 פעמים קלחה אותה נערה צעירה, בריאה בגופה וברוחה מבבלי להתלונן ומבלי לבקש עזרה. כי לשם כך, לדעתה, באה.

אני רוצה לספר על הנערה שרק אחרי כמעט   שעה של ניסיונות להחזיר את ילדתה מהחצר  לחדרה , בשעה קטנה של הלילה בקשה עזרה  להביאה בעל כורחה,ואז ספרה כי מאז הבוקר הילדה מתרוצצת כאחוזת תזזית . "היא אמורה לקבל ריטלין פעמיים ביום, " ספרה. אבל אמא שלה בקשה שאמנע מלתת לה, אז לא נתתי. רצתי אחריה כל היום, אני כבר גמורה…." אמרה ומחתה דמעה סוררת שאיימה לפרוץ מעיניה העייפות…

אני רוצה לספר על הנערה שהתרוצצה עם הילד בן תשע השנים שעם כניסת השבת פרץ בבכי תמרורים, מבקש לדבר בטלפון . עם אמא." נשאל את הרב" , אמרה לו הנערה ויצאה אתו לחפש את הרב. האם מותר לילד כזה לדבר עם אמו בטלפון בשבת? אבל אל הרב לא הגיעו. בדרך שינה הנער את בקשתו ועכשיו הוא צריך מפתח, לך תמצא מפתח פנוי בקמפוס , ואז נהפכה הדרישה לאיגלו, ולכיפה אחרת ועוד כהנה..

אני רוצה לספר על הנערה ש"הילד שלה" סבל מחום והמתייבשות. אבל יותר מזה, סבל מפחד לעבור את בנין מספר שתיים, ממנו נשמעה ביום הראשון להגעתו מוזיקה חזקה אותה לא יכול היה  לסבול. מאז סרב להכנס לחדר האוכל, הפעילות  ולבית הכנסת. גם להביאו למרפאה אי אפשר היה. וכך העביר את שנתו בדשא שליד בית מספר אחד, כשלידו יושבת עד השעות הקטנות של הלילה המתנדבת המסורה שלא נתנה שינה לשמורות עיניה, עד שהגיע   בעלה של הגב' שוורץ, מנהלת הנופשון והרים אותו תוך שהוא ישן עמוקות עכשיו  למעלה, לחדר הלילה שבבנין מספר אחד…

אני רוצה לספר על הנערה ששמרה על אחת הנערות הקשות בנופשון, נערה הידועה בנטייתה לברוח  ואף לטפס לגבהים.השמירה עליה דורשת התמסרות מוחלטת ללא הסחת דעת כלל, שכן אינסטינקטים חדים מדריכים אותה להבחין בכל הסחת דעת כזו ולנצלה לבריחה ולטיפוס. זה אומר לרוץ אחריה 14 שעות ביממה בעודה משוטטת במרחבי הדשא של הקמפוס המגודר גם מבלי להסיר את העיניים מקשר עין ישיר. להצעת אחת המתנדבות להחליפה בשמירה, השיבה המתנדבת "אני לא מוותרת עליה, גם לא לזמן קצר.". אחר כך, בלילה, הגיעה המתנדבת אל האחראית על שיבוץ מקומות השינה כדי לבקשה לישון עם הנערה באותו החדר. "אני לא רגועה," אמרה." היא יכולה להתעורר בלילה ולשוטט, ומי יודע היכן תהיה בבוקר…".   במוצאי שבת, ברגע של חולשה הצליחה הנערה להימלט ועלתה על מרפסת בטון הנמצאת מתחת לחלונות החדרים, ללא גדר, שם ישבה בנינוחות מטלטלת את רגליה בין שמים לארץ. מי שלא ראה את המוני המתנדבות עומדות למטה על הקרקע, חלקן בוכות בהיסטריה, חלקן, מה הפלא, צוחקות בהיסטריה, לא ראה מחזה של אהבת ישראל מימיו… ואל דאגה. הילדה ירדה בשלום ממקום טיפוסה, כפי שהיא עושה זאת תמיד.

י. הגיעה לנופשון בלוויית הוריה כשראשם מכוסה בכובעי גרב, ולא מטעמי צניעות דווקא. י. נערה אוטיסטית כבת 17,  נוהגת בכל פעם שמשהו מלחיץ או מטריד אותה למשוך בשערות הסובבים אותה. חששות לא מעטים לוו את תהליך קליטתה לנופשון. "זוהי פעם ראשונה שאנחנו מוצאים אותה מן הבית" אמרה אמה לגב' שוורץ. "אבל אין לנו כוח עוד". הדבר היה ניכר מכל הופעתם, גם ללא מילים…. 2 מדריכות הוצמדו לי.. בתחילה הן ישבו אתה בחדרה, שם היא הייתה צמודה למוזיקה אהובה עליה שנגנה יומם ולילה. בתוך זמן קצר נרגעו כולם, וי. התחילה לצאת מחדרה, משוטטת הלוך ושוב בחצרות מתקני הנופשון, ואחריה 2 המתנדבות המסורות שלא הסירו ממנה את עיניהן. למותר לומר שהן לא נזקקו לכובעי גרב או אחרים.  י. לא ניסתה אפילו למשוך בשערן….

כל ילד וסיפורו שלו, כל נערה ועולמה. יכולתי לשזור כאן סיפורים רבים, כל אחד מהם עולם שלם של כאב, קושי ומצוקה אבל גם התמודדות יומיומית פלאית. לא כל הסיפורים ראויים להישמע, מיעוטם יכולים להתפרסם…

עוד  מספר הגב' שוורץ, למשל,  על אם שהתעלפה, ממש, בעודה מנסה לומר לה שהגם שאין לרשותה ימים הממומנים ע"י משרד הרווחה היא  כן תקבל את שתי ילדיה לנופשון [!],  אבל האם השחוקה והגמורה ממש ממשא הילדים הקשים חשבה לרגע כי היא דוחה את בקשתה ואבדה את הכרתה, לרגעים….

עוד יכולתי לספר על הפרשות  ,רוק, דם, יזע ודמעות הנמרחים על כל שבא אתם במגע. לא ראיתי אחת מהן נוהגת בקוצר רוח, בגערה או אפילו אנחה. כאילו כולם אהובים, כולם ברורים- כולן גיבורות בשליחותן, בשמחה, באהבת אמת, מתוך שליחות אמיתית של חסד ואהבת ישראל- מי ידמה ומי ישווה להן?!

מנהלת הנופשון, עוד טרם התאוששה ממבול הבקשות ותחנוני ההורים המבקשים השמה בנופשון, מסתובבת ללא הרף בין הילדים, מכירה כל אחד מהם בשמו, יודעת את אבחנתו ומצבו המשפחתי, ההיסטוריה הרפואית והסוציאלית ואף איזה שיר אהוב עליו ומהי ההצגה שבה יודע הוא לככב. כאן נשיקה, שם חיבוק, מחמאה,הבטחה, לפעמים גם הצבת גבולות.  כאמא אחת גדולה וטובה של כולן, מנגבת פה ושם   דמעה של תשישות מלחיי אחת המתנדבות או העובדות  שבשטח [יש שם למשל  עובדת בתפקיד… "מטטלת". שמעתם על תפקיד כזה?!], מתקשרת עם  הסודני  המופקד על הניקיון [שקיבל לשבוע זה שם יהודי- אפרים…]ועם נציג הנהלת הקמפוס הקובל על הנזקים ועם ספק שהצ'ק שלו לא היה מוכן כמובטח ואף עם המתנדבים הרבים הפוקדים, איש בתרומתו את הנופשון. נהג משאית שהביא את הציוד [מרהיטי הלפרין], זמרת שהגיעה לערב שירה להנעים את זמן המתנדבות בשעות הקטנות של הלילה [חדווה לוי],אמא לילד מיוחד שהגיעה לספר על חייה וחיי משפחתה  ומפעילים שונים שהגיעו לעבוד עם הילדים מי בשכר נמוך או ללא תמורה כלל.

בין לבין מגיעים גם הטלפונים:  מגלידות פלדמן –בואו לקחת מאות שלגונים, וממלכות ווקסברגר- זמירונים וברכת המזון לשבת, שמפו וטיטולים מ"אושר עד", מגבונים – מחברת "סנו" ועוד ועוד, איש כמתנת ידו וכיד ה' הטובה עליו. חלקם באים ומביאים, אל חלקם יש לשלוח רכב – מתנדב – שיביא, ולכולם יש להודות ולזכור לשמור על קשר.

בכלל, אני כבר באתי אל המוכן. חודשים של עבודה קדמו לפתיחת הנופשון- כתיבת נהלים, הכנת המשפחות והילדים, גיוס המתנדבות, מיונן והכשרתן,תכנון המבנה הלוגיסטי –פיזי של ההתמקמות במבנים, חלוקת עבודה וכוח אדם- על מתנדבות לילה שמעתן? יש גם את זה. ו"מטטלת" כבר אמרנו, ומתגברות, ואחראיות מטבח,אחראיות משחקיה והפעלה,  ומגישת עזרה ראשונה וחלוקת תרופות [סוגיה מורכבת בפני עצמה…], השבת אבידה [לכל הנעלים, מוצצים, כיפות, בגדים וצעצועים שמטיילים בשטח..] ועד אין סוף.

כבת משפחה לילדים בעלי מוגבלויות, יותר מכעובדת בתחום, אני יודעת דבר אחד ברור.

ללא סיוען של מסגרות הנופש וההפוגה, לא היו משפחות מסוגלות להמשיך לאורך ימים ושנים ולהחזיק את ילדיהן המיוחדים בבית.

זה נכון, אמיתי וחשוב יותר מהשמתם במסגרת חוץ ביתית. זה דורש משאבים אין סופיים וזה דורש התגייסות מלאה, פיזית, נפשית וטכנית של המשפחה כולה, לעיתים גם זו המורחבת. ללא ההפוגות בדמות נופשוני הקיץ, השבתות והחגים הפועלים לאורך השנה בעלי שיח כמו גם במסגרות נוספות, לא היו המשפחות יכולות לשרוד כמשפחות מתפקדות המעניקות כל שנדרש  לילדיהן "הרגילים" כמו גם לאלו המיוחדים. האפשרות לצאת לחופשה בבית או מחוצה לו, לחגוג ימי חג ומועד ברגיעה או בחצר הרבי , לחגוג שמחת נישואי אחים או אפילו בני דודים, לטפל בסבתא שחלתה או סתם להתפנק אצלה ליום, כל אלו מתאפשרים בזכות שירותי ההפוגה שהנופשון מעניק למשפחות. ויותר משנהנים ממנו הילדים, נהנים ממנו משפחותיהם, וזה לא פחות חשוב. לדעתי זה חשוב יותר– זה מאפשר להם להמשיך, וזה מה שהם רוצים לעשות.

"השמיים שמיים לה'" כתב דוד המלך, "והארץ נתן לבבני האדם".

את הארץ נתן לבני האדם, אומר הרבי מקוצק, לעשות גם ממנה שמיים.

בנופשון הזה ראיתי איך נעשית והופכת  עבודת החלפת הטיטולים וניקוי ההפרשות- לעבודת שמיים.

עבודת שמיים קדושה ונעלית, שבוודאי קורעת את כל הרקיעים, מבטיחה לעושים ולמעשים שנה טובה, מתוקה ומבורכת בכל הברכות. יישר כוחכן!